בזמנים אלה של מלחמה זה מרגיש כאילו אסור לנו ולא ראוי שנרגיש רגשות חיוביים של שמחה. ערכתי סקר קצר וחקרתי באינטרנט מה אומרים מטפלים של הנפש ומה אומרות המסורות הרוחניות הגדולות. ספוילר: מלחמת דעות.
התחלתי עם המתנגדים לשמחה. אלה חלק מהתשובות שקיבלתי:
"לא צריכים להיות בשמחה, תסלח לי, ואם כן אז על דברים קטנים. חיוך של ילד, תעודה טובה, יום של שמש, יציאה עם חבר או חברה לכוס קפה. השאלה שלך לא במקום ומיותרת כי אתה בוודאי יודע את התשובה".
"כי אתם בבית לא נלחמים. הצפון והדרום מפונים והחיילים נלחמים בשבילכם".
"אני לא יודעת אם שמחה או בריחה מהמציאות אלו ההגדרות הנכונות. אני מתרכזת בדברים הקטנים, שעושים לי טוב וגורמים לי לחייך; ריקוד, מוסיקה, טיול בטבע, שיחה עם חבר/ה, משחק, חיבוק."
"צריך לשמור על הבריאות, ושכל אחד יעשה מה שטוב ונכון לו."
חיפשתי באינטרנט ומצאתי מומחים שתומכים בעמדה הזאת בדעה תקיפה!
לדעת ד"ר לירז מרגלית אנחנו פוגשים יותר מידי מסרים "חיוביים" כגון: 'חיוך לא עולה כסף', או 'תחשוב חיובי'. לדעתה זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות. ואף יותר מכך לטעמה מסרים מסוג זה "הינם מסוכנים. הם מביאים לכך שתחושות עצב לא נתפסות כלגיטימיות וביטוי של עצב נתפס כלא נורמטיבי".
גם לד"ר אלינוער פרדס יש דעה דומה: "העולם המודרני מפעיל עלינו לחץ עצום להיות שמחים. על מנת להיות שמחים, עלינו ללמוד לאפשר לעצמנו להיות עצובים". לדבריה: "מרביתנו חוסמים רגשות של עצב. מרביתנו מנסים להתנתק מהעצב, ולהתכחש לו. לעצב יש תפקיד חשוב. העצב מאפשר לנו להתמודד עם אובדנים, ויתורים ופרידות. יש לו תפקיד חשוב בהסתגלות שלנו למציאות משתנה. בהתמודדות עם האובדן של מה שהיה, ועם האובדן על מה שיכול היה להיות. רבים מפחדים מהעצב כי מבלבלים בינו לבין הדיכאון".
לעומתם ישנם אנשים שחושבים שבתקופה הזאת רצוי ואפילו חשוב להיות שמחים:
"למי זה טוב שנשב בבית ונהיה מדוכאים ?האם זה שאנחנו שמחים או מבלים אומר ששכחנו את החטופים ואת ההרוגים במלחמה? לא. בתקופת השואה בגטאות היו חיי תרבות וקהילה. זה נתן כמה רגעי הנאה בתופת ההיא."
"מתוך השמחה אנחנו יכולים להיות בשירות למי שאינו בשמחה ולעזור לו להעלות תדר ובכך להשפיע על התדר הקולקטיבי".
"חשוב ביותר!! למה? כדי לאזן את החושך שפרץ מתוך המעמקים ועלה על פני השטח! זה למה. כי שמחה זה תדר גבוה שמעלה אותנו ושומר עלינו! מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!"
"בני ישראל תמיד עברו את הזמנים הקשים בשמחה ואופטימיות...למה לעכשיו? כשהמן הרשע רצה להשמידנו, כשפרעה גם רצה להשמידנו....עוד ועוד, אנחנו חזקים ונעבור את התקופה הקשה הזאת ביחד..."
חיפשתי איך אפשר להתמודד ולהתעודד בזמנים קשים ומצאתי מחקרים מדעיים שבדקו ומצאו שלרוחניות הייתה השפעה חיובית על הרווחה הסובייקטיבית של הנבדקים. רוחניות ולימודי רוחניות עוזרים להתמודד בכך שהם נותנים תחושה של מטרה, קבלה, אמונה, וביטחון. בדת היהודית קיים המושג של: "צידוק הדין". משמעותו ידיעה ברורה, שהקב"ה "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", כל מעשיו הם בצדק וביושר מוחלטים, ואולם אנו הקטנים איננו יכולים להבינם. לבורא יש לו מטרה גבוהה.
השמחה היא ערך עליון בחסידות, והחסידים הדגישו בדרכים שונות את חשיבותה העילאית. לרעיון השמחה קשורים גם הניגון והריקוד, שגם להם חשיבות רבה בעיני החסידים.
גישה מאחדת בין הקטבים, מצאתי במדיטציית מיינדפולנס הבודהיסטית שאומצה על ידי מטפלים במערב. אנשים רבים נוטים להתחמק מלהרגיש במלואן את התחושות הפיסיות של רגשות קשים או כואבים. אולם, לא ניתן לשחרר רגשות קשים מבלי להרגיש אותן. רגשות מלווים בתחושות פיסיות בגוף. מדיטציית מיינדפולנס מלמדת לשים לב לתחושות הפיסיות המלוות את הרגשות ללא דחייה וללא השתוקקות. מדיטציית מיינדפולנס יוצרת תהליך שמוביל לשחרור הרגשות הקשים ומאפשר עליה לרגשות טובים יותר. התרגול מתחיל בהתבוננות בתחושות הפיסיות של רגשות ניטרליים או קלים. לאחר תקופת תרגול ולאחר שרוכשים מיומנות, ניתן להתבונן בתחושות הפיסיות של רגשות שדרגת הקושי שלהם בינונית ולאחר מכן גבוהה. התבוננות בתחושות של רגשות קשים יכולה להימשך בממוצע כ- 20 דקות ואף יותר, במהלכה התחושות הפיסיות החזקות נחלשות והרגש המכאיב חולף.
לסיכום: בדקנו אם "מותר" להרגיש רגשות של שמחה כשהמלחמה נמשכת והחטופים עדיין בעזה. אומנם יש בציבור, וגם בין המומחים, חילוקי דעות שנראים כשני קצוות, אבל כולם יסכימו שאנשים רבים מצויים כעת במצוקה רגשית, סובלים מפחד וחרדה ואחרים מוצפים ברגשות של עצב, כעס וחוסר אונים. כולם יסכימו שזה מובן ונכון להרגיש רגשות כאלה ויש לתת להם מקום. יחד עם זאת הרגשות השליליים לא עוזרים למשפחות החטופים, לחיילים ולמדינה. מתוך רגשות חיוביים ושמחה אנחנו יכולים להיות בשירות למי שאינו בשמחה לעודד אותו ולעזור לו להתעלות מעל הסבל לרגשות של תקווה ואפילו שמחה. לכן, רצוי ואפילו חשוב להיות שמחים ולשמור על מורל גבוה ויש דרכים לעשות זאת.
ג'ון לנון סיפר פעם: "כשהייתי בן חמש, אימי תמיד אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר, הם שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. רשמתי ‘שמח’. הם אמרו לי שלא הבנתי את המשימה. אני אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים".