איך לאהוב את עצמנו ואחרים

אנשים רבים לא מאושרים משום שהם לא אוהבים את מה שיש. יש לנו רעיונות ודעות על איך אנחנו, אנשים אחרים ומצבים צריכים להיות וזה מונע מאיתנו להיות מאושרים!
 
מדוע אנחנו מבקרים ושופטים אנשים אחרים? תתפלאו, יש רשימה ארוכה של סיבות:

שיפוט מהיר הינו מנגנון הישרדותי אבולוציוני: האדם הקדמון היה צריך להעריך במהירות מצבים או אנשים כדי לקבוע אם הם בטוחים או מאיימים ולהפעיל מנגנון של פייט / פלייט  / פריז. עם הזמן, מערכת ההערכה המהירה הזו התרחבה מעבר לאיומים מיידיים לשיפוטים רחבים יותר לגבי העולם סביבנו.

הקלה על פעולה מהירה של המוח: המוח שלנו מחווט לזהות דפוסים ולהבין כמויות אדירות של מידע במהירות. סיווג ושיפוט עוזרים לפשט את הנתונים המורכבים הללו לצורות ניתנות לעיכול ואפשריות יותר. 

נורמות תרבותיות וחברתיות: לחברות יש נורמות, ערכים וסטנדרטים שמכתיבים מה נחשב "מקובל"
או "נורמלי". כאשר מישהו או משהו חורגים מהנורמות הקבועות הללו, זה הטבע האנושי לשים לב ולפעמים לשפוט על סמך סטנדרטים חברתיים.

חינוך והתנסויות אישיות: הסביבה בה גדלנו, לרבות אמונות הורינו, ערכי הקהילה והחוויות האישיות שלנו, עיצבו את תפיסת העולם שלנו. אנו נושאים ללא מודע הטיות או דעות קדומות שהוטבעו בנו במהלך השנים המעצבות שלנו.

פחד מהלא ידוע: כל דבר שאינו מוכר או לא ידוע יכול לעורר פחד או אי נוחות. במקום לאמץ את מה שאנחנו לא מבינים, בני אדם לעתים קרובות שופטים או דוחים כדי להגן על תחושת הביטחון והשייכות שלהם.

צורך בשליטה: שיפוט וביקורת על אחרים או מצבים יכולה לפעמים לתת לאנשים תחושת שליטה מזויפת. על ידי האמונה שאנו יודעים מה "נכון" או "הכי טוב", נוכל לנחם את עצמנו מול חוסר הוודאות.

אגו וזהות: הזהות העצמית שלנו נבנית בחלקה על ידי האמונות והערכים שלנו. כאשר אנו נתקלים בדעות או התנהגויות המאתגרות את תפיסת העולם שלנו, האגו שלנו יכול להרגיש מאוים. שיפוט או ביקורת על ההשקפה השונה יכולה להיות מנגנון הגנה להגנה על הזהות העצמית שלנו.

השוואה חברתית: אנשים קובעים את ערכם על סמך האופן שבו הם מתמודדים עם אחרים. ביקורת על אחרים, נתפסת לפעמים, כדרך להגביר הערכה עצמית. 

חוסר אמפתיה ואי הבנה של הזולת: לפעמים, אנו שופטים פשוט כי אין לנו הבנה מלאה של המצב או נקודת המבט של מישהו אחר. קל יותר לשפוט מאשר להשקיע זמן בהבנה והזדהות.

הנזקים של אי קבלה וביקורת:

נזק רגשי: לשפוט ולבקר אחרים יכול להיות מתיש רגשית. זה עלול להוביל לרגשות אשמה, חרטה
ואי נחת. 

נזק בריאותי: אי קבלה עצמית יוצרת מחלות פסיכוסומטיות.

בידוד וריחוק: ביקורת יוצרת חומה בין אנשים, ומונעת קשרים קרובים. 

עצירת צמיחה אישית: על ידי ביקורת ושיפוט על אחרים על סמך נקודת המבט הצרה שלנו, אנו מגבילים את תפיסת העולם שלנו ומפספסים הזדמנויות ללמידה והתפתחות אישית.

ניתוק רוחני: ברמה רוחנית עמוקה יותר, הביקורת מפרידה ומונעת לחוות את החיבור המהותי הקיים בין כל היצורים. זה פוגע ביכולת שלנו לראות את הרוח האלוהית או האוניברסלית בכל אחד.

ירידה בערך העצמי: למרבה האירוניה, בעוד שאנו עשויים לבקר ולשפוט אחרים כדי להגביר את הערך העצמי שלנו, בטווח הארוך, זה שוחק את ההערכה העצמית שלנו כי עמוק בפנים, אנו מזהים את השליליות של התנהגות כזו.

אובדן הרגע הנוכחי: השיפוט מושך אותנו הרחק מהרגע הנוכחי ומסבך אותנו ברשת של "צריך"
ו"לא צריך", דבר הפוגע במודעות עצמית ובחיים מודעים.

למה כדאי וחשוב להיות בקבלה ולהימנע מביקורת ושיפוט:

מערכות יחסים משופרות: כאשר אנו נמנעים מלשפוט, אנו יוצרים סביבה של קבלה והבנה, המאפשרת קשרים עמוקים יותר ומערכות יחסים משמעותיות יותר.

מודעות עצמית מוגברת: שיפוט משקף לעתים קרובות את חוסר הביטחון והפחדים שלנו. על ידי הבנה מדוע אנו שופטים, אנו יכולים לטפל בבעיות הבסיסיות שלנו ולצמוח רגשית.

קידום אמפתיה: השעיית השיפוט סוללת את הדרך לאמפתיה, ומאפשרת לנו להבין ולהדהד את רגשותיהם ונקודות המבט של אחרים.

הפחתת מתח ולחץ: שיפוט מוביל לרוב לקונפליקט, פנימי וחיצוני כאחד. שחרור משיפוט יכול להפחית מתח ולהביא לנפש שלווה יותר.

צמיחה אישית: הכרה והתגברות על ההטיות שלנו פותחות אותנו לנקודות מבט וחוויות חדשות ומקדמות צמיחה אישית.

שלווה פנימית: ללא הרעש המתמיד של שיפוט, היינו חווים תחושה עמוקה של שלווה פנימית
ושביעות רצון.

מערכות יחסים אותנטיות: ללא ביקורת נוכל לבנות קשרים ומערכות יחסים אמיתיות המבוססות על הבנה וקבלה ולא על דעות מוקדמות.

הערכה עצמית מוגברת: בלי להשוות או לשפוט, הערך העצמי שלנו נובע מהערך המובנה שלנו כבני אדם, לא מהעלאת עצמנו מעל אחרים.

שמירה על ראש פתוח: נהיה פתוחים יותר לרעיונות, חוויות ותרבויות חדשות, שיובילו לחוויות חיים מועשרות.

צמיחה רוחנית: משוחררים משיפוטיות וביקורתיות, נהיה במצב טוב יותר לצאת למסע רוחני אמיתי,
תוך הכרה בחיבור ההדדי של כל היצורים ונאמץ אהבה וחמלה אוניברסלית.

לסיכום: שחרור משיפוט וביקורת ואימוץ קבלה אינו אומר ויתור על כושר הבחנה. זה אומר
להבין אנשים ומצבים בלב פתוח. זה יאפשר לנו לנהל חיים של משמעות עמוקה יותר, חיבור והגשמה.

אם נלמד לאהוב את מה שיש, נהיה מאושרים!

אז איך אפשר להביא את עצמנו לקבל ולאהוב את מה שיש?

לאהוב את מה שיש על ידי הבנה שכלית: הבנת וזכירת החשיבות של הקבלה והמחיר של אי קבלה. הבנה של חוסר הטעם באי קבלה. מה הטעם להתנגד למה שלא ניתן לשינוי? האם אנחנו כועסים על כך שהלילה הוא חשוך וביום השמש זורחת?

לאהוב את מה שיש על ידי שימוש בתפילות: מסורות דתיות רבות משתמשות בתפילה כאמצעי להתמסר לכוח עליון. הבורא אינו טועה. מה הטעם להתנגד למעשי הבורא? כל דבר שקורה קורה מסיבה. 

לאהוב את מה שיש על ידי הבנה של חוקי הקרמה: 
הבנת חוקי הקרמה היא כלי נוסף שעוזר לקבל מצבים קשים ואנשים "מעצבנים". על פי הבודהיזם והפילוסופיה המדעית של היוגה המציאות נוצרת על ידי התודעה שלנו בהתאם לאמונות ודפוסי החשיבה שלנו ועל פי הקרמה שזרענו במחשבה דיבור ומעשה שלנו כלפי אחרים. אנחנו יצרנו את הדברים ה"מעצבנים" ואת האנשים ה"מעצבנים" שמופיעים בחיינו. אז אין טעם להאשים ולשפוט אנשים אחרים. גם אין טעם להתלונן. כדאי להשתמש בהבנה הזו כשאנחנו נתקלים באנשים "מעצבנים". למרבה הצער אנחנו לפעמים שוכחים את זה במיוחד כשאנחנו צופים בחדשות...

לאהוב את מה שיש על ידי תרגול מדיטציית מיינדפולנס: מדיטציית מיינדפולנס מושרשת בבודהיזם, היא מתמקדת ברגע הנוכחי ועוזרת לטפח קבלה של מצב הדברים ברגע הנוכחי.

לאהוב את מה שיש על ידי הצהרות חיוביות: הצהרות חיוביות פותחו על ידי המסורות הרוחניות של "העידן החדש". הצהרות חיוביות יוצרות חיווט מחדש של דפוסי חשיבה ומקדמות אהבה וקבלה עצמית.

והשיטה היעילה מכולן: שיטת העבודה של ביירון קייטי, מחברת הספר: "לאהוב את מה שיש".

בקבוצת צעדים לאושר לומדים ומתרגלים את שיטת "העבודה" ושיטות נוספות כדי ללמוד 
לאהוב את מה שיש!